הבלוג הזה הוא עוד מוצר חדש מבית היוצר של "עמי" – אולפני גיור בתפיסה אישית מבית אור עציון. בניסיון להנגיש את התהליך להגיש עוד מידע וידע ולסייע למתגיירים. הבלוג הזה הוא בשבילכם ועבורכם.
פה תוכלו למצוא חומר שקשור לגיור: תשובות לשאלות נפוצות. דברי תורה. מאמרים על גיור ועל התהליך. ראיונות וסיפורים אישיים של מתגיירים. ועוד. את המאמרים יכתבו מנהלים ומורים מצוות "עמי" ואנשים אחרים מוזמנים בשמחה לשלוח פוסטים אורחים.
רוצים לשתף אותנו בחוויה מיוחדת שהיתה לכם בתהליך? לספר את הסיפור שלכם? שלחו פוסט ונפרסם אותו. מתקשים בכתיבה? צרו קשר ונעזור לכם לכתוב (בין אם בעריכה קלה או מאסיבית או בשמיעת הסיפור וכתיבתו עבורכם!)
יש לכם שאלה או מידע שתרצו שיופיע בפוסט הבא? צרו קשר ונענה בשמחה!
אנשים רבים מכירים את התחושה הזו. אמנם למדנו בכיתה. בין אם זה בבית הספר או בכיתת הגיור, את המבנה והמשמעות הכללית של התפילה. אולי אפילו עיינו לעומק בקטע או שניים מהסידור או המחזור ממש. אבל בסך הכל, הזמן בכיתה מוגבל. וצריך ללמוד הרבה נושאים סביב החגים. ובכלל זה היה מזמן, את העקרונות הכלליים זוכרים, אבל כל השאר דהה אי שם בזיכרון.
וזה לא משנה אם אני דתי או לא. אם זו הפעם הראשונה שאני שם, או המליון. כשאני כבר מגיע לתפילה, אני בעיקר רוצה להתקרב לה', להרגיש את התפילה, להבין אותה. וכשאני יושב שם בבית הכנסת. מדפדף במרץ ומנסה למצוא בדיוק באיזה דף אנחנו עכשיו, ולאן צריך לעבור אחר כך, אני מרגיש מתוסכל, ולא מרומם.
אפי וייסמן, מתפלל כבר שנים רבות. מאז היה ילד. אבל הוא תמיד שאף להבין טוב יותר, להתחבר עוד ולהתרומם. במסגרת תפקידו כחזן בימים הנוראים בשנים האחרונות נטל על עצמו משימה – להנגיש ולקרב את התפילה אל עצמו ואל הקהל. הלימוד הזה הוליד את הספר "נבואה שעריך". שערים רחבים ומזמינים לתוך עולם התפילה של הימים הנוראים. החל מהסליחות ומזמור כ"ז בתהילים "לדוד ה' אורי וישעי" וכלה בתפילות הימים הנוראים עצמם.
כל שער מחולק לשני חלקים – בראשון הוא פורט לפרוטות את התפילות, מציין את הדומה ואת השונה בין תפילות הימים הנוראים ותפילות שלושת הרגלים. מתחיל בלב התפילה – תפילת עמידה, וכלה במבנה התפילה הכללי. החלק השני הוא העיון, הנשמה של התפילה. הסברים מאירי עיניים.
אישית, אני ממליצה לקרוא את השער הראשון עם מחזור צמוד. השמות של הקטעים הם ברוב המוחלט של המקרים – המילים הראשונות של כל קטע. כך שקל לעקוב אחרי הסדר של התפילה. כשנגיע לבית הכנסת יהיה כבר קל יותר למצוא את המקום בסידור. וכמובן, גם נבין מה המהות של הקטע ונוכל להגיע להזדהות עם הדברים. "תחושת ההזדהות הזו" מעיד המחבר, "יכולה אף למנוע, בעיקר בתפילות הארוכות, את הדפדוף בדפים הבאים במחזור, כדי לדעת כמה עוד נותר…"
את הספר אפשר למצוא בחנויות הספרים, או לרכוש ישירות מההוצאה – המכון התורני אור עציון. לתלמידי 'עמי' אולפני גיור יש הנחה, אל תשכחו לציין שאתם תלמידים שלנו כשאתם מתקשרים למכון.
עדיין לא לגמרי בטוחים? גם אני לא אוהבת לקרוא ספר בלי שראיתי אותו, או דיפדפתי בו קצת. יש אפשרות לקרוא פרק לדוגמא מתוך הספר
כשהגעתי לראשונה לכיתה, נכנסנו אני ובן זוגי מפוחדים ולא יודעים לאן פנינו מועדות…
היינו מפוחדים ומאוד נרגשים ונסערים רגשית. הרצנו בראש המון מחשבות- למה אנחנו פה?? למה בעצם אנחנו צריכים זאת?? זה הולך להיות תהליך ארוך… האם נעבור את זה בכלל?
זכינו להכיר אנשים מדהימים, שלכל אחד יש סיפור משלו. הכרנו חברים אמיתיים- אשר תומכים ופשוט מבינים בדיוק את אשר אנו עוברים.
למדנו להכיר כי רב או רבנית, הם גם בני אדם- ולא סתם סטאטוס. הם אנשים עם לב רחב, אשר מקשיבים ותומכים ובאמת באמת רוצים לעזור לנו!
החיים הם לא פשוטים ומלאים בתלאות ומכשולים רבים, אך בדרך פוגשים גם אנשים מדהימים.
תהליך זה רק חיזק את הגרעין המשפחתי. הוא מאחד ומלכד.
בזכות זה לומדים בעצם לראות ולהכיר את הגבול שלנו. למדים כי אין דבר העומד בפני הרצון, וכי אם יש רצון אז הכול יהיה טוב!!
מה שלמדתי מכל הסיפור שהוביל אותי לעבור את הליך הגיור, הוא כי באמת הכול קורה לטובה, וכי נסתרות דרכי השם, ובאמת כל מה שקורה, מתרחש בשל סיבה מסוימת.
לעולם לא חשבתי כי אני אאלץ לעבור את ההליך, היות ובמהלך כל חיי גדלתי בידיעה כי הנני יהודיה כשרה לכל דבר! לא ידעתי ולא הכרתי אחרת!!
לאחר שיצאתי עם בן-זוגי לחיים קרוב לשלוש שנים, החלטנו להתחתן. היום שבו סגרנו את התאריך לחתונה, היה היום המאושר בחיי. אני זוכרת כי לא יכולתי להירדם כל הלילה מרוב אושר! לצערי האושר התנפץ לי בפנים ברגע שהגעתי לרבנות בכדי לפתוח תיק. נוכחתי לגלות כי עליי להוכיח את יהדותי, וכי בכל 20 שנותיי שבהם אני מתגוררת בארץ, למדתי בבתי ספר בארץ, משרתת בצה"ל ושומרת את כל חגי ומועדי ישראל-אינם מספיקים. וכי בעצם ישנו ספק ביהדותי. חשכו עיניי וחשתי פגיעה עצומה בכבודי, בכבוד משפחתי ובטהרת שמי. חשתי כעס אדיר מבפנים-אשר הלקסיקון העברי אינו מספיק, צעיר בכדי לתאר את הכאב העצום שעבר בתוך תוכי!
לאחר שהחתונה בוטלה, ועמה גם שמחה מאוד גדולה נעלמה…אמרתי כי אני לא מוכנה לוותר על עצמי! אני רוצה להוכיח ולהסיר כל צל של ספק!! ביררתי וחקרתי וקראתי כל כך הרבה בכדי לנסות ולמצוא פיתרון…
הגעתי ל'עמי' אולפני גיור בכדי לשים סוף לחוסר וודאות! התחלתי את ההליך לפני כחודשיים, ואני יכולה להגיד בלב שלם- כי לא רק שאני עוברת התחזקות רוחנית, אלא שהשינוי הוא הרבה יותר עמוק- הוא מחזק ומעשיר אותך בכל כך הרבה מובנים, שרק בזכותו אני באמת מאמינה במשפט- "שכל מה שקורה, קורה לטובה".
אני יכולה להעיד על עצמי כי למרות שבתחילת התהליך, חשתי כי אני עושה זאת בשל העובדה כי אני לא רוצה שיהיה כתם על כבודי וזהותי, כעת אני עושה זאת מתוך רצון אמיתי. אני יודעת שאולי זה ישמע כ"קלישאה" אבל ההליך מעשיר לי כל כך הרבה, ונותן תרומה כה עמוקה, שאני מגיעה למצב שבו אני באמת מחכה לשיעור הבא…. זו תחושה אדירה שאין כמותה, בייחוד שאני עוברת את ההליך הזה עם בן זוגי. אנחנו זכינו לחוות חוויה כה עוצמתית יחד, לעבור הליך אשר מאחד ומלכד.
בן זוגי הוא בן אדם דתי-מסורתי, אשר שומר שבת ואת כל חגי ומועדי ישראל. מקיים מצוות והלכות, ובזכות ההליך, אני מרגישה יותר מקורבת אליו מבחינה רוחנית….
אני חושבת שאני מעמיקה לגלות את המשמעויות האמיתיות שמסתתרות מאחורי כה הרבה דברים בדת, כגון מדוע בעצם נוהגים בדרך זו או אחרת, מה מסתתר מאחורי זה, מי בעצם חיזק לקיים את המצוות השונות… זה משהו אדיר, שרבים מבני-ישראל אינם מודעים למשמעויות שמסתתרות מאחורי אותם הדברים. היות ואנחנו כאנשים שעוברים את ההליך, אנחנו כמהים לדעת ולגלות דברים חדשים ונסתרים- אז אנו שואפים לגלות ולהשכיל עוד ועוד…
אני רוצה להודות לכם הרב יהונתן והרבנית לאה על התמיכה והעזרה… תודה על זה שאתם מגלים סובלנות שאין כמותה. ועל זה שאתם פשוט מי שאתם בשבילנו- מחזקים ותומכים ופשוט נמצאים כאן בשבילנו. פשוט תודה.
אמנם באיחור של שבוע, אבל זה אקטואלי תמיד. וביננו… פרשת השבוע זה רק התירוץ להזכר וללמוד על הנושא הזה :-).
בשבת שעברה, שמענו הרבה על סיפור המרגלים והמשמעויות וההשלכות שנלמדים ממנו. אבל יש גם עוד כמה קטעים לפרשה, ודווקא לאחד מהם אני רוצה להתייחס ברשומה הזו. בפרק ט"ו, פסוקים י"ז-כ"א אנו לומדים על אחת משלוש המצוות המיוחדות של הנשים: הפרשת חלה (השתיים האחרות הן הדלקת הנר ונידה).
יש הרבה דברים מיוחדים במצווה הזו, ואני רוצה להתייחס לכמה מהם. דבר ראשון, למרות שמדובר במצווה שנכנסת לקטגוריה של "מצוות התלויות בארץ" – כלומר מחויבת רק מזמן שמגיעים לארץ, ורק נוהגת בארץ – כל עם ישראל מחוייב במצווה גם בחוץ לארץ.
מהי הפרשת חלה? יש קטגוריה של מצוות הנקראת "תרומות ומעשרות" שצריך לתת לכהנים וללויים — הם אינם מקבלים נחלה ואין להם איך להתפרנס. הם עסוקים במצווה שה' נתן להם – עבודה בבית המקדש וללמד את כל העם את התורה והמצוות. הפרשת חלה היא אחת מאותן תרומות. להפרשת חלה אין כמות מינימום, כמה שרוצים מפרישים. על שאר הדינים נעמוד בהמשך.
הלחם הוא מוצר המזון הבסיסי ביותר. ועליו נאמר "בזיעת אפך תאכל לחם" בעונש על חטא עץ הדעת. ולכן אין פלא שהוא מקבל מצווה מיוחדת משלו. בניגוד לשאר התרומות והמעשרות שמופרשות מחומר הגלם – החיטה או הפרי עצמם, פה אנו מפרישים חתיכה (חלה) מתוך הבצק (העיסה) בשלב האחרון לפני האפייה של המוצר המוגמר. גם אחרי שהזענו וטרחנו בהכנת הלחם… קצירה… זרייה…. טחינה… ניפוי… לישה… אנחנו עוצרים לרגע ונזכרים – הכל מאיתו יתברך. לא משלנו.
עם השנים הזמן שבו מפרישים חלה, הפך ל'עת רצון', זמן מיוחד שבו אפשר לעצור לרגע (באמצע יום ששי עמוס ולחוץ) ולהתפלל. קיימים גם ספרונים עם תפילות מיוחדות לזמן הזה. תפילות לזיווג. תפילות לפרנסה. תפילות לפריון ועוד. נוהגים לארגן לזכות אנשים שמחפשים זיווג או רפואה קבוצה של 40 נשים שיקיימו מצוות הפרשת חלה בערב שבת ויתפללו על אותו אדם/אנשים. אפשר להתפלל על עצמכם, או על חברים. כמו כן, נוהגים לקיים מצוות הפרשת חלה בחודש התשיעי להריון כסגולה ללידה קלה.
אז מה בעצם עושים?
דבר ראשון – מכינים את הבצק:
הנה המתכון האהוב עלי. עם כל סוג של קמח ותלוי במזג האויר – למרות שהמתכון זהה – כל שבוע יש לנו חלות אחרות על השולחן!
מוסיפים שקית של שמרית (או שתי כפות שמרים יבשים מותססים ברבע כוס מים וכפית קמח וסוכר)
ו- 2.5 כוסות מים. מתחילים לערבב ומוסיפים עד עוד חצי כוס מים אם צריך.
אם צריך אפשר להוסיף כמה כפות קמח שלא ידבק.
לשים עד שהכל מעורבב וטיפ טיפה יבש, ומוסיפים 1/4 כוס שמן. השמן לא הופך את הבצק לדביקי (כמו מים) אבל הוא מוסיף מאד למרקם.
לשים עוד קצת עד שהשמן נספג, מכסים במגבת לחה ומניחים לתפוח במקום חמים.
אחרי שהבצק תפח – עכשיו הגיע הזמן של הפרשת חלה.
כדי להתחייב במצווה צריך מינימום של קמח, לפחות 1.333 ק"ג קמח כדי להפריש, אבל בלי ברכה. ויותר מ- 1.666 כדי להפריש עם ברכה (דהיינו, אם רוצים לזכות במצוות הפרשת חלה, צריך להכפיל את המתכון לעיל…). יצא כמות גדולה מדי של לחם? אפשר להתארגן כמה שכנות/חברות ולהכין ביחד, או להקפיא – מחכים שיתקרר קצת אחרי האפייה ועוטפים היטב. החלות יוצאות טריות טריות גם אחרי ההפשרה!
איך מפרישים? לוקחים חתיכה קטנה מהבצק ומחזיקים ביד ימין ואומרים "הרי זו חלה" ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה מן העיסה".
עוטפים את הבצק בשתי שקיות וזורקים לפח או שורפים.
עכשיו זה הזמן להוציא את הסידור או את הפתק עם הרשימה הצפופה של השמות ולהתפלל. אין לך סידור? תאמרי מה שעל ליבך. (וגם אפשר לחפש בגוגל "הפרשת חלה")
עכשיו הגיע הזמן לקלוע את הבצק.
לא יודעת איך לקלוע? רוצה להכין חלה מיוחדת? הנה כמה לינקים להוראות קליעת חלות מיוחדות!
ולא לשכוח! אופים כ-10-12 דקות בתנור ב-180 מעלות צלסיוס.
ואי אפשר בלי להתייחס לעובדה שעכשיו שבוע הספר – הנה המלצה לספר שהכינו שתי נשים. יש בו כמה חלקים: 1) הסברים ומאמרים על מצוות הפרשת חלה ומשמעותה. 2) אוסף של תפילות שאפשר לומר אחרי הפרשת החלה. 3) מתכונים לחלות והסברים מצולמים/ מאויירים על קליעת חלות מיוחדות.
הספר נקרא: "לקראת חלה" – ואפשר להזמין אותו ישירות דרך לינק באתר. באתר של הספר יש הרבה מאמרים על החלה כולל הצצה לחלקים מתוך הספר.
תהנו מהקריאה. מההכנה. מההתעסקות הברוכה והנעימה עם הבצק. ו…מריח לחם טרי המתפשט ברחבי הבית.
>>>> את הרשומות הבאות נקדיש לספרים מומלצים. וגם סיפורים אישיים של מתגיירים – בהכנה… יש למה לצפות!
>>>> רוצים להשתתף בבלוג? לספר את הסיפור שלכם, אפילו חוויה אחת מתוך התהליך? אפשר להשאיר תגובה בבלוג ואפשר ליצור קשר. להשתמע!
Dedicado muy especialmente y con todo nuestro amor a Shelomó -Salo- Raitán, hijo de Freddy y Pascale, quien hace de este Shabat
la delicia de nuestras almas, llevándonos con la magia de su Bar Mitzvá, a sentirnos familia grande en esta Israel enorme…
¡¡Mazal Tov ubi-she'at berajá!!!
Dicen que el tiempo 'todo lo cura'. Y tal vez por ello, la impaciencia solo puede resolverse con el tiempo…Curiosa realidad que afecta la sensibilidad humana de todos los tiempos y que aparece como síntoma de un grupo preclaro, selecto y destimado a la grandeza en el seno de la nación liberada. "Envía para ti hombres" sugiere el comentarista, 'hombres importantes', es decir, que trascienden al resto. Por su mandato, por sus luchas, por sus ideales. Imagino queridos amigos, que todos ellos, "rashé bene Israel", las cabezas visibles del pueblo hebreo, sabían de su destino y conocían a fondo, su lugar y preponderancia en el devenir de los hechos futuros. Nada más que una tierra, la 'vieja tierra prometida' estaba ahora 'a sus pies'. Un instante más y se habría de coronar la salida de Egipto. Unos días más, y los cuarenta días que Moshé hizo en la Montaña para traer la Ley, habrían de coronarse en esos otros 40 días, en que ellos, habrían de acercar la Montaña -la tierra elevada -la más elevada entre todas las tierras al decir del Talmud-, sobre las cabezas de sus hermanos. Menuda tarea la de aquel que debe, más allá de su propia grandeza, unir, atar a los demás, a lo sublime…Creo, humildmeente que por allí pasa la dificultad. Discernir entre lo grande y lo sublime. Entre lo que representa la 'guedulá' en hebreo y el 'Hod veHadar', lo excelso, lo sublime como decíamos. Esa es tarea puramente humana. Saber distinguir cuando somos poseedores del conocimiento. Porque…"Im éin de'á, ¿havdalá mináin?" se pregunta los sabios del Talmud. 'Si no hay conocimiento, la distinción ¿de dónde proviene?'. Nuestra Torá nos lleva a descubrir la pequeñez que habita entre nosotros, 'los hombres grandes'. Nos abre las puertas de unos ojos atónitos, que observan ya sin comprender nada, cómo lo sublime deja su lugar, a la chiquitez y la nada… Una lección de vida nos acerca la sagrada Torá. De vida por separado y 'Debida' todo junto… Porque cuando decidimos ser mñas pequeños de lo que la humildad permite, ese 'achicarse' es contraproducente, y hace que la forma, y los contenidos, se vayan desfigurando, borrando, desapareciendo… 40 años llevará el proceso del achicarse hasta la nada. De ser uno, para ser nadie. Para perder la cabeza…ellos, quienes eran la 'cabeza' del pueblo hebreo. Y 'en aquel lugar donde no hay hombres, inténtalo serlo tu' nos clamaba el Pirke Avot. Habrá en medio del vacío, 2 protagonistas. Que son grandes. Grandes porque sostienen lo que afirman. E inspiran. Sin embargo, la fuerza de la mediocridad siempre puede más… Así nos pasa en lo cotidiano. No sólo cuando debemos ver la tierra. Una tierra que no es solo promesa, sino es realidad. Y allí el fracaso de estos 'hombres importantes'. No quisieron ver la realidad. No pudieron asomarse al dulce compromiso de probar de su miel y de su acíbar, de engordar de su leche y de sufrir de sus sequías… Hombres que la vieron desde cerca para terminar muriendo muy lejos de ella…Muy lejos. Tan lejos como la distancia ¡enorme! que separaba por entonces su corazón de sus lenguas…
¡¡Shabat Shalom uMeboraj!!! Con amor eterno desde la cuna del Pueblo eterno -nuestra tierra eterna- Vivi y Moti Maarabi Ra'anana, Israel
Los aromas frescos de Shavuot persisten entre los pasos que nos conducen a este Shabat…Shabat sensiblemente diferente. Una nueva responsabilidad parece ser parte de nuestro vivir después de Shavuot. Desafío de recibir la Torá ahora… Recibirla es poder 'hacerle un lugar'…Es permitirle que ingrese y forme parte del cotidiano vivir. Del diario hacer. Porque 'nobleza obliga'… Escuchamos ser 'reinado de sacerdotes y pueblo sagrado'. Títulos que suenan 'fuerte' y golpean el corazón despertándolo de un letargo de generaciones. Reinado de Sacerdotes, porque asumir lo cotidiano es la necesidad. Como aquel que supo dirigir los destinos espirituales de una nación con sabiduría y amor. Así nosotros para con nuestras familias y queridos. Pueblo consagrado…porque debemos apreciar eso que amamos, eso a lo que dirigimos con ahínco el esfuerzo del vivir, y perseverar en cada intento. Nuestra Torá nos invita a ello este Shabat, tras haber sido merecedores de la Torá = Orá, es decir, de la misma fuente de la Luz… Se nos habla de cuando 'habramos de acompañar- como el Cohen- a encender el fuego del candelabro'. Tarea que suena simple pero que representa la inmensidad de la educación, día a día. Pues educar no es solo encender el fuego, es 'mejorarlo'…Leheitiv…hacer que ese fuego pueda crecer por si mismo. Con fuerza. Que no se apague. Que no se consuma… Asumimos la Torá para hacer del fuego nuestra misión de eternidad… Educar es parte del amor a HaShem. Hacer que los nuestros se perpetuen en el tiempo, es parte del destino que nos une como familias… Llega el día cuando las manos dejan hacer al corazón. Y desde esa profundidad del ser, cada corazón arroja una chispa de inspiración, que emite lso reflejos de una luz única, plantada en medio de nosotros. luz que habrá de refulgir en cada rostro. En cada mirada, de niño, de adolescente, de adulto y de anciano, que cobra vida, y recobra fuerzas, a partir del fuego eterno de la Torá…
¡¡Shabat Shalom uMeboraj!!! Con amor eterno desde la cuna del Pueblo Eterno, Vivi y Moti Maarabi Ra'anana, Israel
Jodesh Siván explicaban nuestros maestros, es un tiempo donde 'vuelve el color al rostro'…Recuperarse de la dura esclavitud. Enfermedad de una obediencia insensata que nos llevó a descender grado a grado la condición humana. Y a perder 'el color'…Sinfonías de matices que hacen de neustros rostros, la figura de un 'iluminado', cuando la salud física y mental habitan en él. Egipto también nos quitó ese aspecto entre otras cosas. Y si bien la 'oscuridad' no tocó las puertas del hogar judíos -"ulejol Israel haiá or bemoshevotám"-, esa oscuridad empañó el espíritu y la capacidad vital de los judíos…
Llega Siván y regresa "ziv penehém": el matiz iluminado de sus rostros. Más allá del desierto, Israel alcanza un tiempo de salud. Porque la libertad se viste de gala cuando se abraza con la ética. Cuando lo moral emerge por entre las sombras de ese cautiverio, que sólo se habrá de quebrar a los pies de la Montaña. La más pequeña entre todas. Porque para crecer, se requiere ante todo, ser pequeño…
Shabat Kodesh que precede a Shavuot. Shabat cuando se 'dibujan' esos rostros saludables. Sonrientes diría. Expectantes, siento. Rostros que todo lo dicen, aún en su silencio. 'Paním' -rostros- es el fiel reflejo del 'Pením' – la dimensión interior del hombre. Cada cual dibuja una realidad, y cada cual se torna respuesta. Y asñi alcanzaremos a permanecer frente a HaShem -"Paním el Paním"- en ese día. Ser merecedores de un regalo inesperado y conmovedor. Estar presentes, y alcanzar, en medio de una demostración irrepetible, 'ver las voces' que desde la Montaña descienden hasta alcanzar lso rostros y la intimidad de cada uno y uno…
Shabat previo a Matán Torá. Tiempo de reconocernos. De poder detener el tiempo y mirarnos. Recorrer los rostros de las generaciones e identificarnos. Reflejarnos. Y buscar por entre los miles de surcos que hacen su contorno, el rostro porpio. Nuestro perfil humano y judío que tiene como punto de partida el tiempo cuando soy pueblo. "HaIom hazé nihieta le-Am" nos dice HaShem…En un día como hoy te hiciste pueblo. Porque pudimos divisar los rostros y reconocer el interior de nuestra existencia. A eso llamamos Matán Torá creo, humildemente. Al poder verme reflejado en cada letra de fuego blanco sobre fuego negro, que descendía para quedarse a vivir entre los hombres. Miradas celestiales con ojos humanos. Rostros que volvieron a tener su propio color. Color de vida. Arco Iris espiritual que despliega sus matices en cada tiempo y generación…
¡¡Shabat Shalom y Jodesh Tov uMeboraj!!! ¡Jag Matán Torá Sameaj!!! Con amor eterno desde la cuna del pueblo eterno, Vivi y Moti Maarabi Ra'anana, Israel
הבטחתי, ולמרות העיכוב… אני מקיימת. הנה החלק השני של הרשומה. שירים לליל הסדר והפעם, מתוך הלל ונרצה. הסוף של ההגדה.
הלל –
הלל הוא תפילה תודה והודיה לה' שנקראת בימים טובים: בראש חודש, ובחג. וגם בליל הסדר קוראים אותה. חלק ממנה אומרים כבר בסוף "מגיד" – מרכז ההגדה של פסח. ואת החלק השני אחרי "שולחן עורך", על הכוס הרביעית.
תפילת הלל מורכבת מאוסף פרקים מתוך תהילים, ספר השירים והמזמורים שכתב דוד המלך. הנה כמה קטעים נבחרים באומר ובצליל.
בלי הרב שלמה קרליבך, מייסד קבלות השבת בנוסח קרליבך, אי אפשר. הנה הביצוע שלו לקטע שנקרא "מה אשיב לה'" שמופיע במרכז ההלל.
ועכשיו שאתם קצת מכירים את המנגינה ואיך היא מתחברת למילים, הנה ביצוע פלייבק של נגן הכלייזמר שמואל ניימן. אני לא בקיאה בז'אנר, אבל כתוב שהוא ידוע כ"הכלייזמר הירושלמי" והביצוע מקסים.
נרצה –
אחרי שסיימנו לספר ביציאת מצרים, אכלנו את האפיקומן, זכר לקרבן פסח. אכלנו את הסעודה. ואנחנו שבעים ומרוצים. (וחלקנו כבר ישנים) מגיע הסיום. נרצה, "כי כבר רצה (סלח, מחל) האלוהים את מעשיך" – זה המקור לשם של החלק הזה. בתחילתו אנו מודים שזכינו להגיע לשנה נוספת ולסיים את עריכת הסדר.
"חסל סידור פסח כהלכתו. ככל משפטו וחוקתו. כאשר זכינו לסדר אותו. כן נזכה לעשותו…." ולסיום אנו מתפללים שבשנה הבאה נזכה לערוך את הסדר בירושלים, בבית המקדש "לשנה הבאה בירושלים".
הנה שני ביצועים מקסימים לפיוטים שמופיעים בחלק הזה.
קרב יום (אחד הפיוטים העתיקים שנתחבר על ידי אחד הפייטנים המוכרים יותר בשם יניי
ולסיום, כמה מילים אישיות. נהניתי מאד להכין את הרשומות הללו. אני מקווה שגם אתם תהנו משמיעת השירים שבחרתי. השתדלתי לבחור ביצועים קצת שונים ופחות מוכרים. ולתת טעימות משירי עדות שונות. הכל במגבלות החומר הקיים באינטרנט, ויכולות החיפוש שלי. אני חוזרת על בקשתי מהרשומה הקודמת – מכירים שיר שלא הכנסתי? ביצוע מדהים שאסור לפספס? שילחו אלי או צרפו לינק בתגובות לרשומות ובע"ה (בעזרת ה') אעלה גם אותם.
קיבלתם מאיתנו בהכנה לליל הסדר דף עם הרבה הוראות, איך להכשיר את המטבח, ולנקות את החדרים, מה צריך להכין לליל הסדר, וגולת הכותרת – ליל הסדר לדוגמא בו תשתתפו עם כיתתכם בשבוע הקרוב. אבל מה עם הנשמה? אותה הכנתם? בזמן שאתם מקרצפים את הרצפה או מארגנים מחדש את הארון הכנו לכם כאן אוסף של ניגונים ופיוטים מתפילות הפסח ומהשירים המופיעים בהגדה של פסח.
הרשומה הזאת מוקדשת לכמה שירים מתוך ההגדה ורצפים – אוספים של שירים מההגדה. ברשומה הבאה יהיו שירים מהלל ומנרצה – השיא של ליל הסדר מבחינתם של חלק מהאנשים והחלק שאחרים תמיד מפספסים (כי הם נרדמים 🙂 ).
אי אפשר בלי לפצוח בביצוע המקסים של יעקב שוואקי ויונתן רזאל לשיר "והיא שעמדה"
אילו, אילו הוציאנו, הוציאנו ממצרים… דיינו! ביצוע מקסים. הלוואי ומעלת הסרטון היתה מספרת של מי הביצוע או בנוסח של איזו עדה. אבל על הדרך זכינו במצגת מתוקה על עשרת המכות.
לאתר 'הזמנה לפיוט' ראוי להקדיש רשומה בפני עצמה (ואי"ה – אם ירצה ה' – תקבלו את הרשומה לפני פסח, ואם לא, הבטחות צריך לקיים…) אבל בינתיים ניתן לכם טעימה שהם הכינו לצופי יוטיוב לכבוד פסח. "מקבץ של צלילים משירי פסח וההגדה, מלווים באיורים מהגדות עתיקות" – כך הם קוראים לקטע הזה. והתמונות בהחלט מיוחדות (גם לאיורים של ההגדות ראוי להקדיש רשומה בפני עצמה…) ולמי שהטעימות הללו עושות חשק לשמוע את הגרסה המלאה, השמות של השירים והביצועים רשומים בכתוביות בסוף, אפשר לנסות לחפש באתר שלהם.
באתר החדשות של ערוץ 7, יש בצד שמאל בפינה, רצפים של מוסיקה להשמעה. אני מביאה פה כמה מהרצפים שצוות האתר הכין לפסח:
>> פה לא מדובר על סרטונים, לוחצים על הלינק והולכים לנקות, החלון נפתח והמוזיקה מתחילה מיד מעצמה. והנה לכם שעה של מוזיקה נעימה שתכניס אתכם לאווירת החג!
מדוע לא היה מספיק לדאוג להוציא את בנ"י במכה אחת ניצחת ?
בואו ונסתכל על עולם הטבע מלמטה ועד למעלה מה אנו רואים בעיניים פשוטות ?
ים-מים בעלי חיים –בתוך המים ושרצים יבשה
חיות בר בע"ח ביתיים בני-אדם
עולם הצומח עופות/מעופפים גרמי שמיים (שמש, ירח )
ועולם נשמות
מה ראינו פה ? ממש מקבילה לעשרת המכות !!!
דם (ים) צפרדע (דו-חיים) כינים (מעפר הארץ)
ערוב (חיות בר) דבר (בע"ח ביתיים) שחין (גוף האדם)
ברד (פגע בצומח) ארבה (מעופפים) חושך (גרמי שמיים)
מכת בכורות (עולם הנשמות)
והרעיון – הקב"ה בהחלט היה יכול להתחיל במכת בכורות ופרעה היה משחרר את בני-ישראל מיד, אלא שהמכות מלבד האפקט כלפי המצרים היו גם ובעיקר בית-ספר לאמונה לעם ישראל ,עמי האזור כולם עבדו לאלילים נקודתיים (אל השמש ,הירח,אל הנילוס וכו' וכו') והאמינו שיש הרבה אלים שכל אחד 'אחראי' על תחום אחר .ואכן עם ישראל הושפע מתפיסת עולם זו ("מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו"[1]) וגם הוא חי בתחושה הזו,עיקר חינוכו של עם ישראל היה לעבור מעבודת אלילים רבים (כפי שהאמינו שאר העמים) לאמונה באל אחד בורא כל העולם ומנהיגו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". ולכן במסגרת המכות לומד עם ישראל להכיר שיש אל אחד המנהיג ושולט בכל העולם ברצותו מנהיגו על דרך הטבע וברצותו עושה בו מעשה ניסים, כך שמלבד העונש למצרים והדרך לשכנעם לשחרר את בני-ישראל, הרוויח עם ישראל מהמכות שיעור לעולמי עד, שלעולם על כל מרכיביו מלמטה (ים) ועד למעלה (עולם הנשמות) בורא ומנהיג אחד.
רוצים להעביר את הוורט[2] הזה בליל הסדר, ולהיות שותפים ללימוד? הנה הצעה להפעלה קצרה בעקבות הרעיון : ניתן להעביר רעיון זה במסגרת ליל הסדר כאשר פותחים בשאלה "מה רואה אדם המסתכל על עולם הטבע מלמטה ועד למעלה ?" מבלי לציין שאנו מדברים על עשרת המכות, ואחרי שמקבלים את כל ה"תשובה" לשאול: איך זה קשור למשהו מהנושאים המוזכרים בהגדה ? השומעים מופתעים לגלות שבעצם הם ציינו את כל עשרת הדיברות.
[2] וורט = חידוש תורה קצר, שנאמר בעת מעמד מיוחד כמו חתונה, ברית. מכיוון שנהגו לומר "וורט" בעת מסיבת האירוסין, המפגש הראשון בין הורי החתן והכלה שלאחריו מגיעים כל המשפחה והחברים, נקרא היום גם כן וורט.
.jpg "עולם הטבע")
ינו"
עמך "עמי" 
